יום רביעי, 27 בפברואר 2013

הנעורים שבאו פתע אל סופם (או: שעתכם היפה כבר כמעט מאחוריכם)






היה זה בגיל שלוש
כשאיבדתי את נעוריי
בדרך מגן הילדים אל המקלט.
מטוסים יפי כנף
חלפו מעליי ביעף
והותירו אותי ופני כבושות בעפר.
(חנוך לוין, "היה זה בגיל שלוש")

זה קורה מדי פעם שהטלוויזיה בביתי פתוחה ועל המרקע משודרת "בית ספר למוזיקה". בהייה בטלוויזיה היא עדיין משהו שאני עושה מדי פעם, למרות שזה אינו הדיפולט שלי. בראשון בערב אני ובת זוגי צפינו בתוכנית, שהוקדשה לאחת מעמודי התווך של המוזיקה הישראל, נחצ'ה היימן יבדל"א, שאף כיבד את הערב בנוכחותו עם בתו סי היימן. ילדים עלו ושרו מלחניו בביצועים כאלה ואחרים. כיאה לתוכניות מסוג זה, כל הביצועים היו "מקסימים" ו"מרגשים". עד כאן הכל תקין. ואז עלתה ילדה חמודה בשם זואי, בת 9, ושרה את שירו של נחצ'ה לפי מילותיו של נתן יהונתן, "החול יזכור" (קישור כאן). כאן היה ארוע נדיר ומיוחד, שבו מעלים ילדה בת 9 לשיר שיר שכול, שנהוג לשיר אותו ביום אחד בשנה, יום הזכרון כמובן:

הכל ישוב אל המצולות
זולת הקצף הלבן
נרות הלילה דעכו,
הידידות, האהבה,
הנעורים שבאו פתע אל סופם,
הנעורים שבאו פתע אל סופם.


עומדת ילדה בת 9. ילידת 2004. היא משתתפת בסוג של תחרות שירה לילדים, שבה לכל הילדים נותנים ציון טוב מאוד וכולם מקסימים ומרגשים (הגם שאובייקטיבית חלקם לפחות לא יודעים לשיר). לא ברור לי מי נתן את ההוראה לשיר את "החול יזכור", אם זו הייתה בחירה שלה או שהציעו לה את השיר (כביכול זו הייתה בחירה של המנטור מתי כספי), אבל הילדה הזו עומדת ושרה את צמד השורות "הנעורים שבאו פתע אל סופם". היא רק בת 9, אבל היא חכמה ומכירה את הקהל שלה מספיק כדי לדעת שהרגע הזה הוא כמובן שיא השיר ויודעת שצריך לשיר את השורות האלו בצורה הדרמטית ביותר, והיא עושה זאת בהצלחה. והקהל כולו מתמוגג, מוקסם, מתרגש. נחצ'ה מודה לה מקרב ליבו, סי היימן עצמה נחנקת מדמעות, וכך גם עוד יושבים בקהל, אמנים רבים מאוד, מיהורם גאון ומתי כספי ומשה פרץ השופטים דרך מירי אלוני, שרון מולדבי, אביבה אבידן, ועוד רבים רבים וטובים. מאוחר יותר באותו ערב מתבשר גם שהיא זכתה בתחרות לאותו יום. אף אחד, לרגע אחד, לא עוצר את עצמו ושואל את עצמו: האם זה ראוי, שילדה בת תשע תשיר בפני כל עם ישראל על "הנעורים שבאו פתע אל סופם"? האם לאף אחד זה לא נראה מוזר, עקום, מגוחך, חולני?

עכשיו אני בת חמש,
וכבר לא כל כך צעירה
בשיער ראשי זרקה לא מכבר השיבה.
ובלילות ירח כחולים
סורגת כומתות חיילים
יש שאני עוד זוכרת את נעורי.

כאן אני חייב כאן להצהיר כי אני ממש לא חושב ש"בית ספר למוזיקה" היא תוכנית שטנית ומשוקצת, בטח בהשוואה לתוכניות אחרות מהז'אנר. אני גם לא חושב שהילדים שם מנוצלים, ואין לי בעיה עקרונית עם תחרות שירה לילדים. ברוב הזמן זהו בידור סביר ובלתי מזיק. לא זו הנקודה. הנקודה היא משהו נרחב הרבה יותר. כשילד  ישראלי בן 9 נדרש, לא משנה אם בעיניי עצמו או מטעם ההפקה, לשיר שיר כמו "החול יזכור" עם שורות כמו "הנעורים שבאו פתע אל סופם", צריך לשאול כמה שאלות. האם הילד הזה מבין את השיר ועל מהו? האם הוא מבין על מה נלחמים ומה מנסים להשיג, כדי להקריב את הנעורים שבאו אל סופם, כפי שנתן יהונתן כתב כל כך יפה בשיר? אני לא חושב. למעשה אני מכיר גם הרבה מאוד אנשים בוגרים שאינם מבינים מדוע ולמה קצר פה כל כך האביב, כמו שהיטיב לכתוב דוד גרוסמן לבנו ז"ל שמת במלחמת-יש-ברירה קלאסית. למה למען השם צריכה ילדה תמימה בת 9 לשיר על הנעורים שבאו פתע אל סופם? האם חסרים נושאים אחרים, שסביר יותר שילדה בת 9 תשיר עליהם? ויותר מכל- למה מישהו חושב שזה מבדר?

אז קומו, עורו, תינוקות בני תמותה
אכול, שתה, והרטב מיטה,
ולושו היטב היטב את שדי אמכם
שעתכם היפה כבר כמעט מאחוריכם.

אם זואי הקטנה הייתה שרה את השיר בטקס יום זכרון לחללי צה"ל בבית הספר שלה- ניחא. אבל היא שרה את השיר בתוכנית בידור. הקהל באולפן ובבית לא באמת מעוניין להיזכר עכשיו בנופלים, כל שכן לחשוב על מה נפלו ולמה- הוא רוצה בידור קל וזריז. מה יותר מבדר מילדים תמימים וזכים שרים, ואם הם גם בוכים וגורמים לאחרים מסביב לדמוע- אדרבא, מה טוב. לכן צרמה לי כל כך ההופעה הזו, שכל כך הרבה אנשים מוצאים את זה מבדר. כשבתוכנית בידור בפריים טיים ילד שר שיר שכול צבאי בפאתוס רב וכולם מריעים לו, בנאדם נורמלי ושפוי, וחברה שפויה ונורמלית, צריכים להרגיש מאוד לא טוב בבטן.

לא יכולתי שלא להיזכר בשיר של חנוך לוין המצוטט פה, מתוך המחזה "מלכת האמבטיה" שלצערי כנראה לעולם יישאר רלוונטי בארץ. עד עתה הילדה הייתה סתם ילדה מוכשרת, אבל ברגע שהיא שרה שיר שכול כזה היא התעלתה למעמד חדש, מחייב הרבה יותר, היא מתגייסת לכוחות ה"גדולים", גם אם היא לא מבינה את המשמעות. כמו בשיר של חנוך לוין, היא באמת כבר "לא כל כך צעירה"; במובן הזה נעוריה באמת הגיעו אל סופם, התמימות שלה תמה ברגע שמריעים לה כשהיא שרה שיר כזה. ובמציאות בה כל מי שמוליד ילד ישראלי יודע שבעוד 18 שנים הוא שולח אותו לצבא, אף אחד לא חושב שזה מוזר. להיפך, זה סטנדרט.

ואולי משהו בעצם דפוק אצלי, שאני לא מצטרף להתרגשות הזו. אולי אני ציניקן מדי, או לא מחובר לרגשות שלי מספיק, או אפילו לא מחובר לרגשות הלאומיים שלי, או לא פטריוט מספיק, ואולי אני סתם נודניק וזה לא באמת אמור להפריע לאף אחד. אבל בזמן שכולם התרגשו שם באולפן, אני בעיקר ישבתי בבית ושאלתי למה, ואני עדיין מנסה להבין.

ולושו היטב היטב את שדי אמכם
שעתכם היפה כבר כמעט מאחוריכם,
שעתכם היפה כבר כמעט מאחוריכם.






5 תגובות:

  1. לפני הרבה שנים היתה בערוץ 10 (שרק נפתח דאז) תוכנית שירה בציבור עם שרהל'ה שרון, שניסתה לעלות על טרנד השירה בציבור לבני ה-20 שמשום מה היה אז.
    זפזפתי במקרה ופשוט לא האמנתי: אירחו את גלי עטרי, שרי ועוד מישהו ששכחתי למחרוזת, ובאמצעיתה שרו כולם בצווחות לקהל צעירים רוקד ומשתולל:
    "אין לי! ארץ אחרת! רק הבנות עכשיו! גם אם אדמתי! לא שומעים אתכם! בו-ע-רת! כפיים!".

    השבמחק
  2. בפעמים היחידות שיצא לי לראות קטעים מהתוכנית (ואני מרגיש צורך להתנצל ולהגיד שלא ראיתי אותה ביוזמתי) המנחים נוהגים לאמר שהילדים "ממש מבינים על מה הם שרים! איזה יופי!", כשלא נראה שהם מבינים.

    אבל עזוב את זה, אתה לא חושב שיש ניצול של הילדים? מוכרים לילדים שהם הולכים ללמוד מוזיקה, מוכרים להם שהם הולכים להיות מפורסמים, זמרים, מוכרים להם 15 דקות של תהילה זולה, בשביל רייטינג. בתכנית הזאת לא מציגים את הילדים שלא התקבלו ונשבר להם הלב, בתכנית כביכול אין מפסידים, ומה זה עושה לילד? הילד לא יקבל ביקורת שהיא לא "וואו, כזה חמוד" בתכנית. הילדים מבינים שהם צריכים להיות יפים, חמודים ושטחיים כדי שיאהבו אותם, ולא מוכשרים. התכנית הזאת מלאה בניצול ציני כלפי הילדים האלה. אני נגעל מעצמי כשאני אומר על אחד הילדים שהוא חמוד, כי אני מרגיש שזה סוג של פורנו.

    השבמחק
    תשובות
    1. יש כאן אלמנט פורנוגרפי אבל הוא פחות באימאג' של הילדים ויותר פורנוגרפיה רגשית, במובן של הצורך להגביר כמה שיותר חזק ומהר את הריגושים, מה שקרוי super stimulus. אנחנו חייבים שירגשו אותנו ושיגרמו לנו לבכות, ולא אכפת לנו אם זה אומר לתת לילד בן 9 לשיר שיר שכול. לגבי הילדים עצמם, אני חושב שנעשה הם עוול מכיוון אחר לגמרי מזה שאתה מדבר עליו- מזה דווקא שמהללים אותם כל הזמן. יש שם ילדים שיודעים לשיר יפה, ויש כאלה שממש לא. אין שם ביקורת או שיפוט אמיתיים, הילדים שרואים את התוכנית וחושבים שזה הסטנדרט ושזה נחשב "טוב מאוד" או "מצוין" ירצו גם ובצדק.

      מחק
  3. אני לא יכולה לתאר בכלל עד כמה אני מסכימה. אני מאוד אוהבת את סי היימן ואבא שלה וכמה שניסיתי שלא התרגש, התרגשתי עד דמעות. אבל כן, אני חושבת שיש נתק עצום בין הילדים לבין הנושאים הכבדים שמפילים עליהם.
    בכל מקרה, אחרי התוכנית המדוברת, החלטתי לבלות את זמני בלראות סרטים מצחיקים במקום למרר בבכי.

    השבמחק