יום שלישי, 25 ביוני 2013

אל תתעסקו עם הזורן, חלק ד: דיוקן האמן כשלושה צ'יפים סודיים




חודש זורן מסתיים לו בפוסט הנוכחי. את ארבעת הפוסטים בניתי כמדרג בסדר יורד על פי הזיקה של האלבומים עם זורן עצמו: הפוסט הראשון עסק באלבום סולו של זורן עצמו, השני בשלישיית מיתרים המבצעת את לחני זורן בניצוחו ובמעורבות הדוקה ביותר שלו, השלישי כבר עלה בכמה דרגות חופש עם שלושה גיטריסטים שניגנו לחנים של זורן באינטרפרטציה מאוד אישית, וזה האחרון- מושא הפוסט הנוכחי- הולך הכי רחוק והכי חופשי עם הרוח הזורנית ועדיין מחובר אליה, וזהו האלבום Xaphan: the book of angels, vol. 9 של להקת Secret Chiefs 3 של יוצא להקת מיסטר באנגל, הגיטריסט האגדי (למביני עניין ) והאיש שידו בכל ויד כל בו, איש שאפשר להגדיר אותו כמיני-זורן, טריי ספרואנס (Trey Spruance).

האלבום הזה הוא חלק מסדרת אלבומים חדשה יחסית של קונצרן זורן, כחלק מספר שירים חדש, שני במספר, בשם The book of angels. זורן סיפר שהתחשק לו לכתוב ספר שירים שני אחרי ספר מסדה, אז הוא פשוט כתב עוד 300 קטעים חדשים, כולם קרויים על שם דמויות של שדים, מלאכים, אלילים ודמויות נוספות מתוך המיתולוגיה היודו-נוצרית. שמעתי כבר כמה אלבומים מהסדרה הזו, ואני חושב שאני יכול לומר באופן זהיר ש"ספר המלאכים" טוב יותר מספר מסדה, יש משהו יותר פאנצ'י ורענן בלחנים האלה, אם כי לא שמעתי את כל מאות הלחנים בספר הקודם וגם לא את כל מאות הלחנים בספר החדש (שחלקם הגדול עדיין לא הוקלט למעשה). בסדרה השתתפו עד היום, למשל, מארק ריבו ו-Masada string Trio שהופיעו בפוסטים הקודמים, וכן דמויות כמו קובי ישראלית הישראלי והפסנתרן אורי קליין. כל האלבומים יוצאים בלייבל Tzadik של זורן. בין כל הדמויות והנגנים המוכרים מהקונצרן של זורן הופתעתי לראות את Secret Chiefs 3 (או בקצרה SC3), להקה שלא ידעתי עליה שום דבר לפני ההאזנה.
 
זה אולי יישמע מוזר או תמוה לחלק מהקוראים אבל מעולם לא הייתי מעריץ של מיסטר באנגל, ואני גם לא להוט אחרי מייק פאטון, עוד סוג של מיני-זורן, תמנון מוזיקלי שהוא אמנם רב פעלים אבל משום מה אף פעם לא בער לי לחקור אותם (במאמר מוסגר, אני כן מאוד אהבתי כנער וגם היום את פיית' נו מור, כביכול ה-Day Job של פאטון שהכניס לו מזומנים בשביל הפרויקטים הניסיוניים שלו, ואני אומר את זה לא בקטע אירוני ומודע לעצמו). קראתי על פאטון ומיסטר באנגל וטריי ספראונס הרבה יותר ממה שיצא לי לשמוע אותם. אז אני יודע שמיסטר באנגל בכלל, טריי ספראונס בפרט וגם ה-SC3  הם שם דבר בחוגים מסוימים, אבל לפני ההאזנה ל-Xaphan לא ידעתי כלום מכל אלה. כך שחוויות ההאזנה שלי ל-SC3  הייתה בתולית לגמרי ומשוחררת מכל דעה קדומה.


כאן נכונה לי הפתעה מאוד, אבל מאוד, נעימה. כי ספראונס הוא סוג של reincarnation של זורן עצמו: כמו זורן עצמו, ספראונס עשה סוג של מחקר אנתרופולוגי-רוחני של דתות ותרבויות שונות ואזוטריות, מקבלה (שמה של SC3 הוא כשם כת קבליסטית, להבנתי) ומיסטיקה ועד למוזיקה ערבית ופרסית; כמו זורן עצמו, האיש אקלקטי בצורה מדהימה, כשהוא מערבב אלמנטים ערביים והודים עם כלזמר ובלקני וסרף ומטאל ומה לא; וכמו זורן, יש לו קונצרן משלו, משום ש-SC3 היא למעשה להקת על, אנסמבל רב משתתפים שבקומבינציות שונות ומשונות (שלא ממש הבנתי איך הן מתבצעות) מתפצל ללא פחות משבע (!) להקות בת, כל אחת מנגנת בסגנון אחר. ב-Xahpan מנגנים מעל עשרה חברים בהרכב, ו-SC3 עבור ספראונס היא מפעל חיים, בדיוק כמו הקונצרן הענק של זורן, רק קצת ביותר קטן.


מהבחינה הזו, ספראונס הוא למעשה האיש המושלם להגשמת החזון המוזיקלי של זורן. הוא יצר כאן אלבום שמשתמש בלחנים של זורן ומתאים אותם לחזון שלו כמו כפפה. קצת קשה לי להסביר אבל זה כאילו זורן הוא הדיבוק של ספראונס, הקול הוא קולו של זורן אבל הגוף כולו הוא ספראונס....טוב אני קצת כושל פה במטאפורות, אבל זה ממש לא חשוב. כי המוזיקה באלבום הזה היא נפלאה, מפוצצת מח, פותחת את הראש, פשוט מחשמלת, ויותר מהכל- חובקת עולם. ספראונס משתמש בלחנים של זורן כדי לעשות מסע מסביב לעולם ב-11 קטעים ו-55 דקות מוזיקליות. קצרה היריעה מלתאר כמה עולמות, תרבויות והשפעות מוזיקליות אנחנו עוברים ב-55 הדקות האלו, שבאמת כל אחת מהן פשוט מרתקת. זה בלי ספק האלבום הכי טוב ששמעתי לאחרונה, וכמו שקורה הרבה הרבה מדי, הצטערתי לגלות שספראונס ו-SC3 הופיעו פה בארץ לפני כמה שנים. למה, למען השם, למה זה תמיד קורה לי שאני מגלה אמן מופלא ואז מגלה שפספסתי הופעה שלו כאן בארץ?! זה נורא!






סיימנו עם זורן. חודש הבא יהיו הפתעות חדשות. תודה על ההקשבה, ותודה לזורן על מפעל חיים ענק.




3 תגובות:

  1. רבעיית פוסטים מצוינת. עשית לי קצת סדר. תודה רבה

    השבמחק
  2. תודה רבה!

    לסיקרט צ'יפס 3 נחשפתי עם האלבום הנפלא "book of horizons". הוא תפס אותי בעיבודים המכושפים שלו ובהפקה הקולנועית (בדומה למה שהם עשו עם זורן).

    http://www.youtube.com/watch?v=tv5s8UeSDns

    בעניין זורן, ממליץ לשמוע את "ספילאני" מ-1987.

    השבמחק
    תשובות
    1. כאן המקום לומר שיש ענפים בעץ של זורן שאני לא ממש מתחבר אליהם, האלבום "ספילאני" ומחוות אחרות למוריקונה הוא אחד מהם, כך גם להקת NAKED CITY שלא נפלתי ממנה, ואלבומים אחרים. זה היופי בזורן שהוא כל כך שופע עד שלא חייבים להכיר או לאהוב את הכל.
      תודה לך!

      מחק